היום בו המתים מדברים
סיפורי גבורה על רכבות ומסילות
דרכן לאין סוף
יערות ללא זאבים
רק נאצות נאצים ארורים
וצליל מסרגות הנוקשות זו בזו
סוודר חי אז נולד
וסבתא כרותת רגל בכיסא נדנדה
במבט נטול הבעה
מספרת על מלחמה, הישרדות, גבורה ועלייה.
למרגלותיה נכדה תכולת עין
על ריצפה יושבת
מחדדת שמיעתה, נפשה צמאה
בולעת כל מילה, מדביקה על לוח ליבה
יום אחד, כבר אז ידעה
תגולל סיפור השושלת
לנכדה תכולת עין
על נשים אמיצות, שורדות, מעזות
שברחו ממחנות, נפצעו מגדרות, שרדו יערות
והגיעו לארץ המובטחת
מוכת מלחמות
היא תספר איך הצליחה סבתא אחת
לאסוף אין סוף רגעיים שבריריים
לשרוד ולצוות חיים
לו רק יכלה הפרידה פשוט להיות
להיות פשוטה
כפרח המסיים פריחתו
ללא שברוןלב
מבלי להשאיר צלקת כואבת בליבה של אמא אדמה.
