זִכָּרוֹן /אֲבִיבָה טֹהַר -זָהָב
עַד הַיּוֹם, בִּרְגָעִים
שֶׁנִּדְמִים לְלֹא מוֹצָא
הִיא נִזְכֶּרֶת
בַּקִּירוֹת שֶׁסָּגְרוּ עָלֶיהָ.
אֵיךְ כָּלְאָה צַעֲקוֹתֶיהָ,
אֵיךְ מָנְתָה שׁוּב וָשׁוּב
אֶת הַפְּרִיטִים כֻּלָּם,
נֶאֱחֶזֶת בִּרְשִׁימַת הַמְּצַאי
כְּמוֹ חַיֶּיהָ תְּלוּיִים בַּסְּפִירָה.
בָּאַרְגָּז הַמְּסֹרָג, בַּתֵּבָה,
בְּלוּחוֹת רִצְפַּת הָעֵץ ,
בַּאֲרִיחִים שֶׁעַל הַקִּיר
וּבִסְדָקִים שֶׁנִּדְמוּ כְּמַפָּה.
מְמַפָּה וּמוֹנָה,
מְמַפָּה וּמוֹנָה.
נְשִׁימוֹתֶיהָ כְּבֵדוֹת
מְשַׁוְּעוֹת לְחַמְצָן,
וְכָל הַזְּמַן עֲרָפֶל.
בִּרְגָעִים כָּאֵלֶּה
נֶאֶחְזָה בְּקַו אוֹר קָלוּשׁ שֶׁהִצְלִיחַ
לִפְרֹץ דֶּרֶךְ הָאֲבָנִים הַטְּחוּבוֹת.
אוֹר שֶׁהִוָּה לָהּ סַם חַיִּים
נָטַע בָּהּ זִיק תִּקְוָה
אֱמוּנָה וְכוֹחַ לַבָּאוֹת.
וַהֲרֵי הִיא כָּאן
זוֹכֶרֶת.
