גליה גל אלברט - שירה

 

שׁוֹאָה

סָבְתָא הָיְתָה מִתְבּוֹנֶנֶת סְבִיב
וְסוֹפֶרֶת בְּלַחַשׁ
אַיְנְס צְוַויִי דְּרַי פִיר
אֵלֶּה שֶׁהִגִּיעוּ לְעֶרֶב הַחַג
אַיְנְס צְוַויִי דְּרַי פִיר
אֵלֶּה שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לְעוֹלָם.

 

ערב חג

סָבְתָא הָיְתָה מִתְבּוֹנֶנֶת סָבִיב
וְאוֹמֶרֶת לִי בְּשֶׁקֶט,
שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִשְׁמַע:
תְתָאֲרִי לָךְ כַּמָּה אֲנַחְנוּ פֹּה
וְכַמָּה יָכְלוּ לִהְיוֹת אִתָּנוּ
וְאֵינָם.
וַאֲנִי, בְּכָל עֶרֶב חַג
מִשְׁפַּחְתִּי,
חוֹשֶׁבֶת עַל כָּל אֵלֶּה
שֶׁאִתִּי
כָּאןוְעַל אֵלֶּה שֶׁיָּכְלוּ לִהְיוֹת
וְעַל מָה שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ –
כִּי פָּשׁוּט נוֹלַדְנוּ
אֵלֶּה לְאֵלֶּה
זֶה לָזֶה.
וְעֵינֶיהָ שֶׁל סָבְתָא
וְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ
מְצִיצוֹת
נוֹשְׁקוֹת
וַאֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתָהּ
לוֹחֶשֶׁת:
כָּל הָעוֹלָם כֻּלּו
מִשְׁפָּחָה.

 

 

 

נִצַּלְתִּי שׁוּב *

 

נִצַּלְתִּי שׁוּב

וְעָבַדְתִּי בְּפִנּוּי סְלָעִים

הוּא קָרָא לִי וְשָׁאַל:

"מָה אַתְּ עוֹשָׂה?"

"מְפַנָּה סֶלַע"

עָנִיתִי

הוּא הֵרִים אֶת הַשּׁוֹט וְהִכָּה בִּי

שָׁאַל שׁוּב:

"מָה אַתְּ עוֹשָׂה?"

שׁוּב עָנִיתִי:

"מְפַנָּה סֶלַע"

הַשּׁוֹט הִכָּה בִּי

"מָה אַתְּ עוֹשָׂה?"

"מְפַנָּה סֶלַע"

הַיְּדִיעָה שֶׁל מָה יָבוֹא הִכְּתָה בִּי

וְאַחֲרֶיהָ הַשּׁוֹט

וַעֲדַיִן לֹא הֵבַנְתִּי

"זֶה לֹא סֶלַע, זוֹ אֶבֶן!"

אָמַר

הִכָּה

וְהָלַךְ.

נִצַּלְתִּי שׁוּב.

 

*השיר נכתב בעקבות עדותה של מרילה מיכלובסקי דיאמנטניצולת שואה

 

גליה גל אלברט,  מען: יעקב דורי 20 חדרה,  טלפון:  052-2889083,  Email: gagalia135@gmail.com